סי האוס (נופש) בע"מ נ' פרירון חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ

פסק דין

האם על התובעת, אשר רכשה ארבע דירות במיזם "מגדלי רויאל מרינה", וקיבלה חזקה בשתיים מהן, להשלים את יתרת התמורה בגין שתי דירות או שמא זכאית היא לקבל את שתי הדירות הנותרות לחזקתה, ללא תשלום נוסף, ואף לזכות בפיצויים מהנתבעת בגין האיחור במסירת הדירות.

רקע עובדתי

1.ביום 4.2.03 התקשרו הצדדים בארבע חוזי מכר במסגרתם רכשה התובעת מהנתבעת דירות מגורים אשר סומנו במספר סידורי 46,47,48,49.

מחיר דירות 46 עד 48 עמד על 435,000 ₪ לכל דירה. דירה 49 נמכרה תמורת 468,760 ₪.

בהסכמי המכר נקבע מועד השלמת הדירות ליום 01.03.04.

אין חולק כי "טופס 4", אישור לאכלוס, ניתן רק במרץ 2007 והתובעת נדרשה לקבל החזקה בדירות בפניה מיום 26.03.07.

2.ממאי 2007 נחלקו הצדדים בדבר אופן חישוב יתרת החוב של התובעת בגין יתרות תמורה אשר טרם שולמו בגין הדירות ושיעור הקיזוז בגין איחור במסירה לו היא זכאית.ביום 04.11.07 חתמה התובעת על שני מסמכים (נספח ד' לתצהיר הנתבעת מכוחם קיבלה לחזקתה את דירות 48 ו- 49) וויתרה על כל טענה ביחס לדירות האמורות.

למרות הויתור האמור, הוגשה ביום 6.04.08, התביעה דנן הכוללת טענות גם ביחס לדירות האמורות.עד היום לא קיבלה התובעת החזקה בשתי הדירות הנותרות.

טענות הצדדים

3.כתב התביעה כולל עתירה לשלושה סעדים. סעד הצהרתי בו נדרש בית-המשפט לקבוע מה הוא הסכום, אם בכלל, אשר על התובעת לשלם לצורך קבלת החזקה בדירות 46 ו-47.בכפוף לקביעה האמורה עתרה התובעת לצו עשה לקבלת החזקה בדירות.כן נדרש פיצוי בשיעור של 300,000 ₪ אשר הורכב מ- 200,000 ₪ בגין אי התאמה בממכר מחמת העדרה של בריכת שחיה ו- 100,000 ₪ בגין איחור במסירה ותשלום ביתר.לצרכי אגרה צומצם הסכום הכספי לסך של 150,000 ₪.

4.יאמר כבר עתה, כי כתב התביעה וניסוח הסעדים המבוקשים מסורבל ונראה כי התובעת טענה טענות עמומות תוך מחשבה כי מתפקידו של בית-המשפט לבור המוץ מן התבן וללמוד ממכלול טענותיה, מה הוא הסעד לו היא זכאית.

ניסוח התביעה מלמד כי שולמה אגרה בחסר, שעה שלא פורט כיצד צומצם כל סעד בגין הקטנת סכום התביעה.

5.בתצהירה ויתרה התובעת על הטענה בדבר אי התאמת הממכר והתייתר הצורך לדון בה.למקרא סיכומי התובעת נראה כי זנחה עיקר טענותיה והתרכזה בטענה כי שולם סך של 131,000 ₪ במזומן אשר זכרו לא בא בתחשיבי הנתבעת בדבר יתרת החוב בגין תמורת מכר הדירות. למרות שבפתח סיכומיה טענה התובעת כי המחלוקת הינה סביב פיצוי בגין איחור במסירה, דמי שימוש ראויים והתשלום במזומן, בסיכומיה אין כל התייחסות לחישוב הפיצוי בגין איחור במסירה.

הנתבעת בסיכומיה לא טענה במפורש כי התובעת זנחה טענותיה, אולם מיקדה טענותיה בחוב בגין דירות 46 ו- 47, והתשלום בסך 131,000 ₪.

מאחר וטיעוני הנתבעת מקפלים בתוכם את הקיזוז בגין האיחור במסירה אתייחס, ככל שהדבר נדרש, נוכח העדר טיעון מצד התובעת, לאופן הקיזוז בגין איחור במסירה.

דיון והכרעה

מועד מסירת החזקה בדירות, לצורך חישוב הפיצוי בגין איחור במסירה

6.חקירת עדי הצדדים התמקדה בתשלום הנטען של 131,000 ₪ אשר ידון בנפרד. בהעדר עדויות ביחס למועד מסירת החזקה, יש ללמוד אודות מועד החזקה מהתצהירים, נספחיהם והוראות ההסכם.

לתצהירו של מר חיים הרוש, מנהל הנתבעת בתקופה הנדונה, צורפו מכתבי פנייה לתובעת מיום 19.05.05 עד ליום 24.07.07 ביחס ליתרות חוב ומכתב מיום 26.03.07 המבשר אודות אפשרות קבלת הדירות, תוך 7 ימים.